פנים רבות לחרדה. ישירה או עקיפה, ממוקדת או מפושטת, מגולמת בגוף או דווקא מורגשת ונחשבת כחלק מהחוויה המודעת. לעיתים גואה כהתרגשות פנימית לא נעימה, עד כדי קושי לנשום ותחושת מחנק, ולעיתים נחווית כמשתקת ממש. יש שהיא גלויה ונראית לעין, ובפעמים אחרות, חבויה ונסתרת. ביטוייה שונים ומשתנים, מאדם לאדם, ובהקשרים שונים.

​

מהי חרדה? מדוע אנו סובלים ממנה כל כך, וכיצד ניתן לטפל בה?

​

חרדה הינה מצב פסיכולוגי הכולל אי-שקט ותחושות מתח ודאגה, ועל-פי רוב מלווה בעוררות פיזיולוגית, במתח גופני ובתחושת דריכות. בדרך כלל, תלווה גם בתחושות מועקה, במצב רוח ירוד ואף בתסמינים של דיכאון. התחושה היא כאילו משהו באיזון הפנימי התערער או הופר, וכי "האדמה רועדת" מבפנים. פעמים רבות, האדם אינו יודע לזהות ולהסביר לעצמו את התחושות שחווה, או להבינן כמצב של חרדה. כולנו חרדים במידה זו או אחרת, לעצמנו ולבריאותנו, לעתידנו ולמצבנו הכלכלי, לאחרים היקרים לנו, ועוד. מידה מסוימת של חרדה היא טבעית ונורמאלית, ואפילו חיונית, כיוון שמשאירה אותנו ערניים ואכפתיים כלפי מה ששלנו, מה שהשגנו ומה שאנו שואפים עוד להשיג בחיים. אולם, כשהחרדה משתלטת על החוויה והאדם הופך דרוך מידי, מתוח, מוטרד באופן קיצוני וחסר שקט, לעיתים עד כדי פגיעה בהתנהלות ובתפקוד היומיומי, הדבר מצריך התערבות טיפולית.

 

כיצד ניתן לזהות תסמינים של חרדה?

​

התסמינים הפיזיולוגיים במצבי חרדה רבים ומגוונים, ונוטים להתבטא באופן שונה אצל כל אחד. עם זאת, רבים הסובלים ממנה מדווחים על עייפות כרונית וחולשה כללית, כאבים ולחצים באזורים שונים בגוף (כאבי בטן ו"קיבה רגיזה", מתח בשרירי הגב והצוואר, לחצים בבית החזה), סחרחורות, קשיי נשימה ותחושת מועקה כללית. התסמינים הפיזיולוגיים מלווים בדרך כלל בתסמינים רגשיים כגון: חשש או דאגה תמידיים (יכולים להיות מפני משהו לא ידוע, או כפחד מפני אבדן שליטה, התמוטטות, שיגעון, מוות, ועוד), ספקות וחוסר אונים, לחץ רגשי, כעס וחוסר סבלנות, שינויים חדים במצב הרוח או לחילופין מצב של ניתוק ואו ניכור רגשי. ולבסוף, לחרדה ביטויים קוגניטיביים-מחשבתיים, הכוללים: פגיעה ביכולת לחשוב בבהירות, להתרכז ולשמר רצף חשיבה יציב וקוהרנטי, חשיבה קטסטרופאלית (מפני תחושת אסון המתקרב ובא), וחשיבה המאופיינת בכפייתיות וחזרתיות.

​

דוגמא לאופן בו כל התסמינים הללו לוקחים חלק במצב של חרדה הינה למשל, כאשר אדם חש לחץ בחזה ומחנק בגרון (עוררות פיזיולוגית), הוא מפרש זאת כאילו עומד להיחנק ולמות (פרשנות קוגניטיבית סובייקטיבית) ומרגיש פחד גדול (ביטוי רגשי). מצבים אלו שכיחים בעיקר בהפרעת חרדה מסוג Panic Attak (התקף חרדה) וכן באגורופוביה ובחרדה חברתית. דוגמא נוספת לאינטראקציה בין התסמינים השונים, היא למשל כאשר אדם חרד בצורה קיצונית לבריאותו, הוא עשוי להפנות קשב רב יותר כלפי גופו ותחושותיו הפיזיות, ולפיכך לחוות תחושות סומאטיות בעוצמה רבה מהרגיל, לחשוש מכך שבריאותו באמת רופפת, ולפרש זאת באופן הרסני.

​

הטיפול בחרדה

​

לעיתים קרובות, האדם הסובל מתסמיני חרדה מתקשה להבין ולקשר בין התחושות, הרגשות והמחשבות שפוקדים אותו, לבין המשמעות או הסיבה להיותו חרד. במקרים רבים, החרדה נחווית כמנותקת מכל הקשר או משמעות, וכך יכול האדם לחוות את המתח והדאגה, אך מבלי להצליח לקשר ולהבין את פשר החוויה.

הטיפול היעיל ביותר במצבי חרדה תלוי קודם כל, בסוג החרדה עמה מתמודד האדם. הפרעות החרדה הנפוצות יותר הינן: התקפי חרדה (כולל גם התקפי פאניקה), פוביות ספציפיות, הפרעת חרדה חברתית, הפרעת חרדה מוכללת (GAD), הפרעת דחק פוסט-טראומתית (PTSD), הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). הערכה של סוג החרדה, טיבה, עוצמתה ומשכה, הינה חיונית עבור בחירת הטיפול המתאים ביותר. אולם חשוב לזכור, כי לעיתים לא קיימת אבחנה חד-משמעית לסוג החרדה, ומצבים של חרדה בעוצמות שונות יכולים להתרחש גם כאשר אין אבחנה ברורה. טיפולים פסיכולוגיים הנחשבים יעילים בטיפול בחרדה:

​

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), המתמקד בהבנה של דפוסי חשיבה והתנהגות המשפיעים על החוויה הרגשית, ומובילים לקשיי הסתגלות ולקושי בחוויית well-being. טיפול זה מתמקד בהפחתה של הסימפטומים ובהשגת הקלה תוך פרק זמן קצר יחסית, בזכות התייחסות ישירה למאפיינים גופניים, התנהגותיים, רגשיים וחשיבתיים של החרדה.

​

טיפול דינאמי - מניח כי מקורות החרדה בחוויות רגשיות מוקדמות, לעיתים לא מודעות, וכי על מנת לטפל בבעיה "מן השורש" יש להביא להגברת המודעות לחוויה הרגשית, תוך הגברה וחיזוק הכוחות הנפשיים העומדים לרשותו של האדם, על מנת להשיג התמודדות יעילה והסתגלות טובה יותר. הטיפול הדינאמי יכול להיות קצר טווח וממוקד, או ארוך-טווח, בהתאם לצרכיו של האדם.

​

טיפולים יעילים נוטים לשלב בין הבנה דינאמית מעמיקה לצד עבודה קוגניטיבית והתנהגותית, באופן שנוטה לראות באדם כמכלול של סך חלקיו וחוויותיו. סגנון הטיפול צריך להיות בראש ובראשונה מותאם לצרכיו ולרצונותיו של המטופל, וזאת לצד המלצותיו המקצועיות של המטפל.